בין השנים 1991 ו- 2010, מספר המרשמים לממריצים למיניהם עלה מ -5 מיליון מרשמים לשנה ל-45 מיליון, מספר המרשמים למשככי הכאבים האופיאטים עלה מכ- 75.5 מיליון מרשמים בשנה לכ-209.5 מיליון.
ברגע שתעשיית התרופות עברה לידיהם של בעלי מניות, היא חדלה מלהיות תעשייה שהמגמה שלה היא להבריא את הציבור והפכה לתעשייה שהמגמה שלה היא למקסם רווחים עבור בעלי המניות. חברות התרופות הפסיקו להשקיע במחקרים לגלוי תרופות למחלות ובמקום זאת הן עורכות מחקרים שיעזרו לפתח תרופות לטיפול בסימפטומים. זוהי שיטה מתוחכמת, שמבטיחה לקוחות קבועים, אכן דרך מקורית למקסם את רווחי תעשיית התרופות מבלי לפגוע באמון הציבור ובאמונה הרווחת שזוהי תעשייה חשובה והגונה.
בפועל, המגמה של חברות התרופות למקסם רווחים, מהווה ניגוד אינטרסים, אשר את אותותיו אנו רואים היום בעיקר בארה"ב, אך העולם המערבי כולו חשוף לסכנה: התמכרות לתרופות מרשם, התאבדויות ומוות בעקבות נטילת מנת יתר לא מכוונת.
יותר בני אדם מתים, כתוצאה מצריכת אופיואידים מאשר כתוצאה משימוש בהרואין וקוקאין גם יחד:
למרבה הצער המנגנונים אשר הוקמו על מנת לפקח על תעשיית התרופות (FDA, CDC, WHO), כדי שלא תהפוך למה שהיא היום, הלכו ונטמעו בתוכה, כולם נפלו אל תוך מלכודת הדבש של תעשייה, אשר מציעה ממון ופיתויים ברוחב לב, לפרלמנטרים, למומחים, לרופאים, לתועמלנים וכדומה, למעשה, כל מי שמסייע בידי התעשייה למקסם את רווחיה, יוצא נישכר וכך יוצא שהמפסיד הגדול הוא כרגיל, הציבור בכלל והחולים בפרט.
מה בישראל?
המצב מאוד דומה למה שקורה בארה"ב, רק שאצלנו אף אחד עדיין לא סופר את המתמכרים, את המתאבדים ואת המתים - אצלנו יותר חשוב לספור כסף.
מתוך המאמר של ד"ר ענת פליישמן: "שימוש לא רפואי במשככי כאבים":
לסיכום:
לאחרונה יו"ר איגוד הראומטולוגים פרופ' אורי אלקיים ויו"ר רופאי הכאב ד"ר סילביו בריל החליטו שלא לתת קנאביס רפואי לחולים במחלת הפיברומיאלגיה, (בניגוד להמלצתם של מומחים אחרים) לכאורה לטובת החולים.
החלטת איגודי הרופאים עלולה להיות גורלית עבור רוב החולים, היות ומחלת הפיברומיאלגיה היא מחלה כרונית שלא נמצאה לה תרופה והרופאים נוהגים לתת לחולים משככי כאבים אופיואידים אשר מגבירים את הסימפטומים של המחלה או תרופות פסיכיאטריות (!!!), כל אלה חומרים אשר שימוש ממושך מוביל לסבילות, התמכרות ולפגיעה באיברים פנימיים. למרבה הצער הרופאים מסרבים לקבל את העובדה שקנאביס משפר באופן משמעותי את מצבם של חולי הפיברומיאלגיה והם לקחו החלטה לא מקצועית ולא אחראית אשר עלולה לפגוע בחולים.
המכתב הבא נשלח מטעם החולים לגורמים שונים, ביניהם שרת הבריאות, חברי הוועדה לענייני חקיקה, המשרד לתלונות הציבור במשרד הבריאות, מבקר המדינה ועוד:
חולים בפיברומיאלגיה מוזמנים לחתום כאן על המכתב.
 |
בפועל, המגמה של חברות התרופות למקסם רווחים, מהווה ניגוד אינטרסים, אשר את אותותיו אנו רואים היום בעיקר בארה"ב, אך העולם המערבי כולו חשוף לסכנה: התמכרות לתרופות מרשם, התאבדויות ומוות בעקבות נטילת מנת יתר לא מכוונת.
יותר בני אדם מתים, כתוצאה מצריכת אופיואידים מאשר כתוצאה משימוש בהרואין וקוקאין גם יחד:
למרבה הצער המנגנונים אשר הוקמו על מנת לפקח על תעשיית התרופות (FDA, CDC, WHO), כדי שלא תהפוך למה שהיא היום, הלכו ונטמעו בתוכה, כולם נפלו אל תוך מלכודת הדבש של תעשייה, אשר מציעה ממון ופיתויים ברוחב לב, לפרלמנטרים, למומחים, לרופאים, לתועמלנים וכדומה, למעשה, כל מי שמסייע בידי התעשייה למקסם את רווחיה, יוצא נישכר וכך יוצא שהמפסיד הגדול הוא כרגיל, הציבור בכלל והחולים בפרט.
 |
| דוח (אנגלית): התמכרות לתרופות מרשם דרכים לעצור את המגפה |
המצב מאוד דומה למה שקורה בארה"ב, רק שאצלנו אף אחד עדיין לא סופר את המתמכרים, את המתאבדים ואת המתים - אצלנו יותר חשוב לספור כסף.
מתוך המאמר של ד"ר ענת פליישמן: "שימוש לא רפואי במשככי כאבים":
"המצב בישראל
בשנה האחרונה ישראל התקבלה לקבוצת מחקר אירופאית במכון פומפידו הבודקת שימוש לא רפואי בתרופות מרשם. קיים קושי משמעותי בהשגת נתונים בארץ ממספר סיבות שיפורטו במקביל:
1. קופות החולים שהם הגורם העיקרי שמוציא מרשמים בארץ, אינן משתפות במידע למרות שמאגרי המידע שלהם ממוחשבים ומאפשרים זאת בקלות יחסית.
באופן לא רשמי נמסר לי כי קופ"ח לאומית מצאה כי 8.6% ממטופליה מקבלים מרשמים למשככי כאבים אופיואידים. וקופת חולים כללית מצאה שכ-7% ממטופליה מקבלים מרשם למשככי כאבים אופיואידים מעל שנה, כלומר מספר המטופלים גבוה יותר. למרות שמדובר בשתי קופות בלבד המספר אינו מבוטל ועולה על המדינות שנבדקו באירופה חוץ מבריטניה.
פרט לקופות החולים ניתן להוציא מרשמים בבתי מרקחת פרטיים. בשנת 2008 עלתה הצעה להקים מאגר מידע משותף של בתי מרקחת פרטיים כדי לוודא שאנשים אינם רוכשים תרופות במספר בתי מרקחת, היוזמה לא יצאה לפועל, בעיקר מסיבות משפטיות של שמירה על פרטיות.
מנהל רוקחות אוסף נתונים על כמות אופיואידים כללית ולא על מספר מרשמים. למרות שהנתונים מגיעים למרכז ארצי הם אינם נבדקים באופן שנתי כדי לבדוק מגמות בשימוש בתרופות. מנתונים שפורסמו ע"י UNODC
בשנה האחרונה ישראל התקבלה לקבוצת מחקר אירופאית במכון פומפידו הבודקת שימוש לא רפואי בתרופות מרשם. קיים קושי משמעותי בהשגת נתונים בארץ ממספר סיבות שיפורטו במקביל:
1. קופות החולים שהם הגורם העיקרי שמוציא מרשמים בארץ, אינן משתפות במידע למרות שמאגרי המידע שלהם ממוחשבים ומאפשרים זאת בקלות יחסית.
באופן לא רשמי נמסר לי כי קופ"ח לאומית מצאה כי 8.6% ממטופליה מקבלים מרשמים למשככי כאבים אופיואידים. וקופת חולים כללית מצאה שכ-7% ממטופליה מקבלים מרשם למשככי כאבים אופיואידים מעל שנה, כלומר מספר המטופלים גבוה יותר. למרות שמדובר בשתי קופות בלבד המספר אינו מבוטל ועולה על המדינות שנבדקו באירופה חוץ מבריטניה.
פרט לקופות החולים ניתן להוציא מרשמים בבתי מרקחת פרטיים. בשנת 2008 עלתה הצעה להקים מאגר מידע משותף של בתי מרקחת פרטיים כדי לוודא שאנשים אינם רוכשים תרופות במספר בתי מרקחת, היוזמה לא יצאה לפועל, בעיקר מסיבות משפטיות של שמירה על פרטיות.
מנהל רוקחות אוסף נתונים על כמות אופיואידים כללית ולא על מספר מרשמים. למרות שהנתונים מגיעים למרכז ארצי הם אינם נבדקים באופן שנתי כדי לבדוק מגמות בשימוש בתרופות. מנתונים שפורסמו ע"י UNODC
(united nation office on drug and crime), נראית עליה בצריכת אופיואידים בישראל בשנים האחרונות. בשנת 2013 ישראל היא המדינה מספר 25 בשימוש באופיואידים מתוך 170 מדינות בעולם ומספר 1 מבין המדינות באסיה.
לאגף להערכת טכנולוגיות במשרד הבריאות יש נתוני מרשמים אולם הוא אינו בודק מגמות באופן שגרתי. ביקשנו לקראת הסקר האירופאי נתונים, עדיין לא התקבלו.
2. סיבת המוות בארץ מקודדת ע"פ 10-ICD. קידוד זה אינו מבדיל בין הרעלה ממשככי כאבים לחומרים אחרים. באותו קוד נכללים אופיואידים, הרואין, קוקאין, קנאביס ועוד. לכן אין דרך להעריך תמותה ממשככי כאבים לבד. בנוסף קיים תת דיווח מאחר ובדיקות טוקסיקולוגיות אינן נלקחות בכל מקרה מוות.
3. פניות למיון אינן נאספות בשום מאגר נתונים. בנוסף, בחדרי המיון אין ערכות לזיהוי חומרים, בדיקות טוקסיקולוגיות נשלחות למעבדה המרכזית, כלומר לא מתקבלות תוצאות בזמן אמת. גם אם התגלתה בבדיקה טוקסיקולוגית נוכחות אופיואיד האדם כבר שוחרר מן המיון עם אבחנה אחרת. מאחר והתוצאות אינן מיידיות הן אינן שימושיות לרופאים במיון ואינן משפיעות על פרוטוקול הטיפול בחולה, לכך יש להוסיף את מחירן היקר של הבדיקות במעבדה. התוצאה היא שהבדיקות כמעט ואינן מבוצעות. דיווח מן החולים המגיעים למיון אף הוא חסר מאחר ואנשים חוששים לשתף בכך שלקחו תרופות באופן לא רפואי מחשש שיאבדו את רישיון הנהיגה או הביטוח במקרה של תאונה, או חשש מכך שרופא המשפחה יראה בגיליון השחרור מן המיון הרעלה ויפסיק לספק להם מרשמים.
4. סקרי בריאות אינם נעשים מדי שנה בארץ ובסקרי הבריאות השגרתיים לא נשאלים תושבים על שימוש בסמים או על שימוש לא רפואי בתרופות מרשם. באופן חד פעמי בשנת 2004 נשאלו תושבים בסקר הבריאות על שימוש לא רפואי בתרופות מרשם מכל סוג. 2.3% מן הנשים דיווחו על שימוש לא רפואי ו-1.1% מהגברים.
הסקר האחרון שנערך ע"י הרשות למלחמה בסמים במבוגרים נעשה בשנת 2009 ורק בבני 18-40. הסקר בדק תרופות הרגעה ותרופות ממריצות בלבד.
5. הטיפול בהתמכרות בארץ משותף למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות. מחשוב יכנס למשרד הרווחה בשנת 2014, ולכן עד כה היה קשה לאסוף נתונים באופן שיגרתי. בקשתי ספירה ידנית של היחידות, בספירה נמצא כי כ-1% מהמטופלים הגיעו בגלל שימוש במשככי כאבים אופיואידים וכ-10% הגיעו בגלל שימוש במשככי כאבים במקביל לחומרים אחרים.
משרד הבריאות מפעיל מחלקות אשפוז לגמילה ומרכזי טיפול תחליפי להתמכרות באופיאטים הכפופים למחלקה להתמכרויות. המשרד ממוחשב אולם כל יחידה ממוחשבת בנפרד ואינה מחוברת למאגר מידע אחד. במערכת הממוחשבת לא נרשם סוג האופיואיד אליו האדם מכור ואין דרך להבדיל במערכת הממוחשבת מי פונה לגמילה מהרואין ומי פונה לגמילה ממשככי כאבים אופיואידים. משרד הבריאות מפעיל מחלקות לתחלואה כפולה בבי"ח הפסיכיאטרים לב השרון ובאר שבע. המחלקות מקבלות מטופלים לגמילה, ד"ר לרנר מנהל המחלקה בלב השרון מעריך כ-4-8 קבלות לגמילה ממשככי כאבים אופיואידים מדי חודש. מידע על אשפוזים פסיכיאטרים נאסף במשרד הבריאות ביחידה למידע והערכה בבריאות הנפש אולם היחידה אינה מבצעת ניתוח של המידע ומסרבת למסור מידע על אשפוזים.
בשיחות עם מנהלי מרפאות כאב הם מעריכים שהתמכרות במרפאותיהם היא זניחה, פחות מ-1% מאוכלוסיית המטופלים (נתון לא סביר שכן אחוז הסובלים מהתמכרות באוכלוסיה הכללית מוערך בכ-3% ולא סביר שאנשים הסובלים מכאב מחוסנים מפני התמכרות, נהפוך הוא, לכאב כרוני הרבה סממנים משותפים עם התמכרות). בנוסף ידועה תופעה בשם opioid induced hyperalgesia - רגישות מוגברת לכאב כתוצאה משימוש באופיואידים. תופעה זו יכולה לגרום לכך שהמטופל מתלונן על כאב הולך וגובר והרופא המטפל מעלה את מינון התרופה דבר שמחמיר את הכאב, הטיפול במצב זה הוא באופן פרדוקסלי הורדה במינון. לפני מספר שנים הוקם פורום רופאי כאב ורופאי התמכרויות המתכנן לאסוף נתונים ולבנות הכשרה מעורבת של רופאי כאב והתמכרויות.
עמותת "לאלתר - הקרן לתמיכה בחולים נרקוטים" המאגדת מכורים למשככי כאבים אופיואידים מדווחת על כ-1000 אנשים שפנו אליה ב-3 שנים כדי לקבל עזרה.
חשוב לציין במקביל לנתונים אלו שרוב המכורים אינם פונים לטיפול במסגרות שתוארו לעיל מאחר והם אינם רואים בעצמם מכורים ואינם מעוניינים לקבל טיפול עם אנשים המכורים לסמי רחוב. לרוב הם פונים לטיפול באופן פרטי מאחר ואין במערכת הבריאות הציבורית מענה אמבולטורי לטיפול בהתמכרויות. רק לאחרונה הוקמו שתי מרפאות לגמילה במערכת הציבורית: מרפאת קס"ם המטפלת במכורים לקנאביס, סמי פיצוציה ומשככי כאבים הפועלת במרכז הקהילתי ביפו והמרפאה להתמכרויות בבי"ח שיבא (יש לציין שהמרפאה בשיבא מספקת טיפול בתשלום)".
לאגף להערכת טכנולוגיות במשרד הבריאות יש נתוני מרשמים אולם הוא אינו בודק מגמות באופן שגרתי. ביקשנו לקראת הסקר האירופאי נתונים, עדיין לא התקבלו.
2. סיבת המוות בארץ מקודדת ע"פ 10-ICD. קידוד זה אינו מבדיל בין הרעלה ממשככי כאבים לחומרים אחרים. באותו קוד נכללים אופיואידים, הרואין, קוקאין, קנאביס ועוד. לכן אין דרך להעריך תמותה ממשככי כאבים לבד. בנוסף קיים תת דיווח מאחר ובדיקות טוקסיקולוגיות אינן נלקחות בכל מקרה מוות.
3. פניות למיון אינן נאספות בשום מאגר נתונים. בנוסף, בחדרי המיון אין ערכות לזיהוי חומרים, בדיקות טוקסיקולוגיות נשלחות למעבדה המרכזית, כלומר לא מתקבלות תוצאות בזמן אמת. גם אם התגלתה בבדיקה טוקסיקולוגית נוכחות אופיואיד האדם כבר שוחרר מן המיון עם אבחנה אחרת. מאחר והתוצאות אינן מיידיות הן אינן שימושיות לרופאים במיון ואינן משפיעות על פרוטוקול הטיפול בחולה, לכך יש להוסיף את מחירן היקר של הבדיקות במעבדה. התוצאה היא שהבדיקות כמעט ואינן מבוצעות. דיווח מן החולים המגיעים למיון אף הוא חסר מאחר ואנשים חוששים לשתף בכך שלקחו תרופות באופן לא רפואי מחשש שיאבדו את רישיון הנהיגה או הביטוח במקרה של תאונה, או חשש מכך שרופא המשפחה יראה בגיליון השחרור מן המיון הרעלה ויפסיק לספק להם מרשמים.
4. סקרי בריאות אינם נעשים מדי שנה בארץ ובסקרי הבריאות השגרתיים לא נשאלים תושבים על שימוש בסמים או על שימוש לא רפואי בתרופות מרשם. באופן חד פעמי בשנת 2004 נשאלו תושבים בסקר הבריאות על שימוש לא רפואי בתרופות מרשם מכל סוג. 2.3% מן הנשים דיווחו על שימוש לא רפואי ו-1.1% מהגברים.
הסקר האחרון שנערך ע"י הרשות למלחמה בסמים במבוגרים נעשה בשנת 2009 ורק בבני 18-40. הסקר בדק תרופות הרגעה ותרופות ממריצות בלבד.
5. הטיפול בהתמכרות בארץ משותף למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות. מחשוב יכנס למשרד הרווחה בשנת 2014, ולכן עד כה היה קשה לאסוף נתונים באופן שיגרתי. בקשתי ספירה ידנית של היחידות, בספירה נמצא כי כ-1% מהמטופלים הגיעו בגלל שימוש במשככי כאבים אופיואידים וכ-10% הגיעו בגלל שימוש במשככי כאבים במקביל לחומרים אחרים.
משרד הבריאות מפעיל מחלקות אשפוז לגמילה ומרכזי טיפול תחליפי להתמכרות באופיאטים הכפופים למחלקה להתמכרויות. המשרד ממוחשב אולם כל יחידה ממוחשבת בנפרד ואינה מחוברת למאגר מידע אחד. במערכת הממוחשבת לא נרשם סוג האופיואיד אליו האדם מכור ואין דרך להבדיל במערכת הממוחשבת מי פונה לגמילה מהרואין ומי פונה לגמילה ממשככי כאבים אופיואידים. משרד הבריאות מפעיל מחלקות לתחלואה כפולה בבי"ח הפסיכיאטרים לב השרון ובאר שבע. המחלקות מקבלות מטופלים לגמילה, ד"ר לרנר מנהל המחלקה בלב השרון מעריך כ-4-8 קבלות לגמילה ממשככי כאבים אופיואידים מדי חודש. מידע על אשפוזים פסיכיאטרים נאסף במשרד הבריאות ביחידה למידע והערכה בבריאות הנפש אולם היחידה אינה מבצעת ניתוח של המידע ומסרבת למסור מידע על אשפוזים.
בשיחות עם מנהלי מרפאות כאב הם מעריכים שהתמכרות במרפאותיהם היא זניחה, פחות מ-1% מאוכלוסיית המטופלים (נתון לא סביר שכן אחוז הסובלים מהתמכרות באוכלוסיה הכללית מוערך בכ-3% ולא סביר שאנשים הסובלים מכאב מחוסנים מפני התמכרות, נהפוך הוא, לכאב כרוני הרבה סממנים משותפים עם התמכרות). בנוסף ידועה תופעה בשם opioid induced hyperalgesia - רגישות מוגברת לכאב כתוצאה משימוש באופיואידים. תופעה זו יכולה לגרום לכך שהמטופל מתלונן על כאב הולך וגובר והרופא המטפל מעלה את מינון התרופה דבר שמחמיר את הכאב, הטיפול במצב זה הוא באופן פרדוקסלי הורדה במינון. לפני מספר שנים הוקם פורום רופאי כאב ורופאי התמכרויות המתכנן לאסוף נתונים ולבנות הכשרה מעורבת של רופאי כאב והתמכרויות.
עמותת "לאלתר - הקרן לתמיכה בחולים נרקוטים" המאגדת מכורים למשככי כאבים אופיואידים מדווחת על כ-1000 אנשים שפנו אליה ב-3 שנים כדי לקבל עזרה.
חשוב לציין במקביל לנתונים אלו שרוב המכורים אינם פונים לטיפול במסגרות שתוארו לעיל מאחר והם אינם רואים בעצמם מכורים ואינם מעוניינים לקבל טיפול עם אנשים המכורים לסמי רחוב. לרוב הם פונים לטיפול באופן פרטי מאחר ואין במערכת הבריאות הציבורית מענה אמבולטורי לטיפול בהתמכרויות. רק לאחרונה הוקמו שתי מרפאות לגמילה במערכת הציבורית: מרפאת קס"ם המטפלת במכורים לקנאביס, סמי פיצוציה ומשככי כאבים הפועלת במרכז הקהילתי ביפו והמרפאה להתמכרויות בבי"ח שיבא (יש לציין שהמרפאה בשיבא מספקת טיפול בתשלום)".
ההצלחה של תעשיית הפארמה והתרופות תלויה בחולי של הציבור. גם אצלנו, באופן טבעי, תעשיית התרופות לא מעוניינת להבריא את הציבור, אלא למקסם את רווחיה למען בעלי המניות, (שלחלקם יש חברים שיושבים בממשלה ואולי חלקם אף חברים בממשלה ובגלל זה הם כל כך מתנגדים לחוקי הקנאביס).
מדאיג ביותר, שמשרד הבריאות, הפך אף הוא למוסד שמדיניותו היא לקדם אינטרסים זרים על חשבון הבריאות של הציבור.
וכך יוצא שמשרד הבריאות, במקום לדאוג לאינטרס הציבורי, לפקח על תעשיית הסמים החוקיים ותפוצתם, לפקח על הרופאים (שמחלקים מרשמים תמורת אחוזי רווח), לפקח על בתי המרקחת שבבעלות קופות החולים, לפקח על הרוקחים שמקבלים בונוסים על מכירת תרופות, תוספי מזון ועוד - משרד הבריאות משתף פעולה עם בעלי האינטרס, ופוגע בציבור החולים בישראל; מדאיג עוד יותר, חוסר המודעות של הציבור לסכנה שבנטילת תרופות בכלל ותרופות מרשם בפרט והאמון העיוור שהציבור נותן ברופאים ובמערכת הבריאות, שמזמן הפסיקה לדאוג לצרכיו.
אם שאלתם את עצמכם מדוע קופות החולים והרופאים של קופות החולים מגלים התנגדות כה עזה לקנאביס הרפואי, אז הנה התשובה:
קופות החולים רוכשות יותר מ-85 אחוז מהתרופות הנמכרות בישראל, הן מחזיקות בבעלותן בתי מרקחת, מממנות משרדי פרסום ומפיצים (רופאים). לקופות החולים ולרופאים של קופות החולים אין שום אינטרס לתת שירות לחולים המטופלים בקנאביס רפואי ואין להם שום אינטרס להכיר בקנאביס כחומר בעל ערך רפואי - ולא מתוך דאגה לחולים כפי שהם מתיימרים להציג זאת, אלא פשוט מפני שזה פוגע בעסקים שלהם ובטובות ההנאה הנילוות. קופות החולים והרופאים מקבלים תמריצים מחברות התרופות וחברות התרופות מובילות את הקמפיין נגד הקנאביס.
להלן נתונים על מספר בתי-המרקחת של כל קופת-חולים ועל מספר בתי-המרקחת הפרטיים שבהסדר אתן:
מדאיג ביותר, שמשרד הבריאות, הפך אף הוא למוסד שמדיניותו היא לקדם אינטרסים זרים על חשבון הבריאות של הציבור.
וכך יוצא שמשרד הבריאות, במקום לדאוג לאינטרס הציבורי, לפקח על תעשיית הסמים החוקיים ותפוצתם, לפקח על הרופאים (שמחלקים מרשמים תמורת אחוזי רווח), לפקח על בתי המרקחת שבבעלות קופות החולים, לפקח על הרוקחים שמקבלים בונוסים על מכירת תרופות, תוספי מזון ועוד - משרד הבריאות משתף פעולה עם בעלי האינטרס, ופוגע בציבור החולים בישראל; מדאיג עוד יותר, חוסר המודעות של הציבור לסכנה שבנטילת תרופות בכלל ותרופות מרשם בפרט והאמון העיוור שהציבור נותן ברופאים ובמערכת הבריאות, שמזמן הפסיקה לדאוג לצרכיו.
אם שאלתם את עצמכם מדוע קופות החולים והרופאים של קופות החולים מגלים התנגדות כה עזה לקנאביס הרפואי, אז הנה התשובה:
קופות החולים רוכשות יותר מ-85 אחוז מהתרופות הנמכרות בישראל, הן מחזיקות בבעלותן בתי מרקחת, מממנות משרדי פרסום ומפיצים (רופאים). לקופות החולים ולרופאים של קופות החולים אין שום אינטרס לתת שירות לחולים המטופלים בקנאביס רפואי ואין להם שום אינטרס להכיר בקנאביס כחומר בעל ערך רפואי - ולא מתוך דאגה לחולים כפי שהם מתיימרים להציג זאת, אלא פשוט מפני שזה פוגע בעסקים שלהם ובטובות ההנאה הנילוות. קופות החולים והרופאים מקבלים תמריצים מחברות התרופות וחברות התרופות מובילות את הקמפיין נגד הקנאביס.
להלן נתונים על מספר בתי-המרקחת של כל קופת-חולים ועל מספר בתי-המרקחת הפרטיים שבהסדר אתן:
לסיכום:
לאחרונה יו"ר איגוד הראומטולוגים פרופ' אורי אלקיים ויו"ר רופאי הכאב ד"ר סילביו בריל החליטו שלא לתת קנאביס רפואי לחולים במחלת הפיברומיאלגיה, (בניגוד להמלצתם של מומחים אחרים) לכאורה לטובת החולים.
החלטת איגודי הרופאים עלולה להיות גורלית עבור רוב החולים, היות ומחלת הפיברומיאלגיה היא מחלה כרונית שלא נמצאה לה תרופה והרופאים נוהגים לתת לחולים משככי כאבים אופיואידים אשר מגבירים את הסימפטומים של המחלה או תרופות פסיכיאטריות (!!!), כל אלה חומרים אשר שימוש ממושך מוביל לסבילות, התמכרות ולפגיעה באיברים פנימיים. למרבה הצער הרופאים מסרבים לקבל את העובדה שקנאביס משפר באופן משמעותי את מצבם של חולי הפיברומיאלגיה והם לקחו החלטה לא מקצועית ולא אחראית אשר עלולה לפגוע בחולים.
המכתב הבא נשלח מטעם החולים לגורמים שונים, ביניהם שרת הבריאות, חברי הוועדה לענייני חקיקה, המשרד לתלונות הציבור במשרד הבריאות, מבקר המדינה ועוד:
חולים בפיברומיאלגיה מוזמנים לחתום כאן על המכתב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך :)